פסק דין
עסקינן בתביעה לביצוע שטר חוב על סך של 19,799.51 ש"ח מיום 4/1/09 (להלן – "השטר" או "שטר החוב").
לטענת התובעת, במהלך חודש 2/08 היא סיפקה לחברת "הכל לצרכן בע"מ" (להלן – "חברת הכל לצרכן") מוצרים שונים בסכום כולל של 18,500 ש"ח כמפורט בחשבוניות אשר צורפו לתיק. להבטחת תשלום החוב, חתמה חברת הכל לצרכן על שטר החוב, ואילו הנתבע חתם על גבי השטר כערב לפירעונו.
בגין החוב הנ"ל שולמו לתובעת שני שיקים משוכים ע"י צד ג', ואולם שיקים אלה חוללו באי פירעון, ובעקבות כך הוגש שטר החוב לביצוע.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר ובה ציין, כי מעולם לא התקשר עם התובעת בעסקה כלשהי, לא פגש את הסוכן שלה, ולא חתם על שטר החוב או על ערבות אישית לטובת התובעת. הנתבע הוסיף, כי החתימה והחותמת המופיעות על שטר החוב והמיוחסות לו ולחברת הכל לצרכן, אף הן מזויפות.
נוכח כך, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתצהיר התומך בהתנגדות הפך לכתב הגנה, והתיק נקבע להוכחות ליום 23.6.10. מאחר שהנתבע לא הופיע לדיון, ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.
בבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין חזר הנתבע על טענותיו בהתנגדות והוסיף, כי אין לו כל קשר לשיקים של צד ג' אשר נמסרו לתובעת, וכי השם המופיע בשטר החוב הוא לא שמו והחתימה היא לא חתימתו.
לאור טענות אלה, פסק הדין בוטל כנגד תשלום הוצאות, והתיק נקבע בשנית לשמיעת ראיות.
בדיון אשר התקיים בפניי העידו סוכן המכירות מטעם התובעת, מר סבג חנן, והנתבע בעצמו, והשניים חזרו על עיקרי הדברים אשר צוינו בתצהיריהם.
נציג התובעת העיד בחקירה הנגדית, כי אינו יכול לזהות את הנתבע כמי שחתם מולו על שטר החוב, שכן עברו מאז מספר שנים. יחד עם זאת, נציג התובעת חזר ואישר, כי הפרטים שנרשמו על גבי שטר החוב הם פרטים אשר הועתקו מתעודת הזהות אשר הוצגה לפניו על ידי החותם.
בחקירה הנגדית של הנתבע, אישר הלה כי הוא ניהל את החברה עד למכירתה לגב' סכס לובנה, וכי החברה עסקה בעבודות מיזוג אוויר. כאשר נשאל הנתבע, האם ניהל סופרמרקט, הוא השיב בשלילה וציין, כי עסק במיזוג וקירור. לעומת זאת, בחקירתו החוזרת אישר הנתבע, כי היה לו עסק של סופרמרקט, אך הוא מכר אותו בשנת 2005.
נוכח דברי הנתבע הנ"ל נטען בסיכומי התובעת, כי קיימת סתירה מהותית בגרסת הנתבע לגבי מהות העסק אשר ניהל.
ספק בעיניי אם דברי הנתבע אכן מצביעים על סתירה בגרסתו. אציין, כי ייתכן ואין כאן סתירה כלל משום שהנתבע התייחס בדבריו לעסק של מיזוג וקירור לתקופה הרלוונטית לחתימת שטר החוב, ואילו עסק הסופרמרקט נמכר לדבריו שנים קודם לכן, בשנת 2005.
יחד עם זאת, גם אם אצא מנקודת הנחה כי קיימת סתירה מהותית בגרסתו, אין בסתירה זו כדי לגבור על הבעייתיות שעולה מגרסת נציג התובעת. במה הדברים אמורים? נציג התובעת אישר, כפי שציינתי מקודם, כי הפרטים המופיעים על גבי שטר החוב, הם פרטים שהועתקו מתעודת הזהות אשר הוצגה ע"י האיש אשר חתם בפניו. דא עקא, שהשם המופיע בשטר החוב הוא "מוחמד אבו ראג'ם" – הוא השם המופיע בבקשה לביצוע השטר ובפרוטוקולים של בית המשפט כמי שנתבע בתיק – ואילו השם הנכון כפי שהוא מופיע במרשם האוכלוסין לפי אותו מספר תעודת זהות הוא "מוחמד אבו עישה" – הוא האיש אשר התייצב לפניי בדיונים, בתור 'הנתבע'. ברור שחוסר ההתאמה הנ"ל מעמיד בספק את גרסת נציג התובעת לגבי אימות זהותו של החותם על שטר החוב.
יתרה מכן, השוואה בין החתימה המופיעה על שטר החוב לעומת החתימה המופיעה על תצהירו של הנתבע, מלמדת כי לא מדובר באותה חתימה. בניגוד לטענה כי הנתבע לא הציג מסמכים אובייקטיביים על מנת להוכיח את צורת חתימתו, הגיש הנתבע את המסמך שנערך ביום 1/7/08 ואושר בחתימתו של עו"ד סאבא שחאדה (סומן נ/1), אשר נשלח בזמנו לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, ובו התייחסות לזכות חתימה בלעדית וייחודית בחשבון חברת הכל לצרכן בבנק לגב' סכס לובנה, לאחר ביטול חתימתו של הנתבע. שם מופיעה חתימה זהה לחלוטין לחתימה המופיעה על גבי תצהירו של הנתבע.
בנסיבות אלה אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את זהות החותם על שטר החוב, ולא הוכיחה כי האיש אשר התייצב לדיונים בתור "הנתבע" – ששמו אינו זהה לשם הנתבע - הינו החותם על שטר החוב.
אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.
לאור התוצאה ובשים לב לדברי ב"כ הנתבע בדיון הקודם מיום 21/9/11, אני מחייבת את התובעת לשלם 'לנתבע' מר אבו עישה מוחמד, הוצאות בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.
אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מס' 01-05198-09-5.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.